מרוקו

אחת החוויות המרתקות היא להגיע לארץ שהתרבות הריחות והטעמים היו ספוגים בבית. מרבית הטיולים שלי הם טיולים שאני מתכנן , מארגן , בודק וסוגר אך הפעם הצטרפתי לטיול מאורגן עם אופיר טורס שהוא טיול לימודי לסוכני נסיעות . בזכות מספר אנשים הטיול הפך לחוויה מדהימה. רחל מנהלת אופיר טורס סניף אשדוד שדאגה לכל פרט בטיול  והמדריך יוסי ממן עם הסבריו המלומדים והמצחיקים והניסיון הרב שצבר בנסיעותיו למרוקו.
נסענו קבוצה יחסית קטנה אז האוטובוס היה מרווח לנסיעות הרבות . לא נשכח שנסעתי יחד עם אחי גיסתי ואישתי אז זה כבר מתכון להנאה והצלחה . בפוסט זה אשתף את החוויות והמקומות שבהם ביקרנו כמובן שנעזרתי בחומר שהוכן לפני הטיול עצמו .
מרוקו- אין טעם לתת סקירה גאוגרפית או מדינית על מרוקו אך הופתעתי לגלות ארץ מדהימה ביופיה , ארץ בטוחה כן נשמע אבסורט אבל תחושת הביטחון במדינה היא גבוהה בהשוואה למדינות אחרות בהן ביקרתי . ארץ שמצד האחד דת האיסלם מכובדת ומצד שני בארים , בתי מלון ומתירנות ברחובות. היחס לתיירים טוב נכון הוא שמרוקו מתפרנסת מתיירות אבל רמת השרות גבוהה ביותר .
יהודים- ביקרנו במספר מרכזים יהודיים במרוקו . יש כבוד הדדי בין המוסלמים ליהודים כפי שידענו  בעבר . מרבית היהודים חיו "במדינה" לב העיר שהיום רואים שם שכונות צפופות ומוזנחות פאר זה לא בוודאות. אני מעריך שלכך שתי סיבות מרכזיות האחת הבתים הללו מלפני 50-60 שנה ולא טופחו אלא ההפך. בנוסף  נכנסו לשם אנשים ללא יכולת כספית מרקע סוציואקנומי נמוך מאוד והנה קיבלנו שכונות ישנות ומוזנחות .
 לאחר טיסות מייגעות והגעה לשדה התעופה במרוקו התעכבנו בביקורת הדרכונים כנראה שגרה אבל סבלנות פותרת הכל

יצאנו לעיר קאזה בלנקה העיר הלבנה Casablanca העיר מכרז עסקים של מרוקו שכונות יוקרתיות מרכזי קניות בתי קפה עיר אירופאית לכל דבר ועיניין. 

איזור היהודים - השכונה שבה ההורים גדלו , החינוך היה בבתי ספר של אליאנס והמגורים היו "במדינה" .

הבית שלנו- אי אפשר שלא לבקר בבית שבו ההורים גידלו אותנו . בלב השכונה מבט על הבית בשעות הערב .

האוכל המרוקאי -איזור היהודים - השכונה שבה ההורים גדלו , החינוך היה בבתי ספר של אליאנס והמגורים היו "במדינה" .המרוקו . מה שלמדתי שיש הבדל  עצום בין האוכל היהודי לאוכל האחר . ישבנו בקהילה היהודית ואכן שם האוכל היה טעים והמוכר לנו לדוגמא ההרגל של מגוון סלטים על השולחן. הקוסקוס היה מטובל להבדיל ממסעדה אחרת ובית מלון נוסף שהיה  חוסררוטב ותבלון . אבל באמת על טעם ועל ריח אין מה להתווכח.

בחלק מבתי המלון האוכל זהה אבל הטעם שונה ולכן זה עניין של שף המלון ומי שמבשל. לכולם יש את האוכל המסורתי דגים , בשר כבש ותוספת קוסקוס ובארוחות הבוקר והערב מתוקים מסוגים שונים שה"ספנג'" הלביבה המסורתית מככבת עם המון סוכר ודבש וכמובן המופלטות שנעשות במקום ומוגשות חמות  . לדוגמא בלילה הראשון היינו במלון גולדן טוליפ שנמצא ב-160 avenue des Far, 22050 Casablanca, Morocco

התקשורת במרוקו- מומלץ לרכוש סים מקומי לאחר קניית הסים יש לטעון אותו באפשרות גלישה מומלץ 100 דיראם שזה מספיק לגלישה שוטפת לשבועיים טיול לפחות .

לאחר הטעינה המכשיר אינו מוכן לשימוש .יש להגדיר את החברה במקרה שלי inwi  להוסיף במכשיר אנדוראיד נקודת גלישה חדשה ואז להוסיף מייל בהגדרות זה נקרה vpn . בעל החנות או המוכר ישמחו לעזור לכם  רק יש לוודא שהיציאה מהחנות תהיה שאתם במצב גלישה .

אין צורך להגדיר את שאר ההגדרות המכשיר ייכנס לפעולה ואז ניתן לגלוש באפליקציות ידועות כמו וייז ואטסטאפ וגוגל.

במרוקו  בעלי החנויות מקבלים הקצבה של פתיחת מכשירים לגלישה ולעיתים גם להם נגמרת המכסה . אבל אל דאגה תמיד יש להם חברים "מקושרים" .

ברגע שנושא הסים סודר אל דאגה פשוט ניתן לגלוש במרבית המקומות אך יש מקומות בהרים ובמדבר שיש בעיות קליטה אבל זה קורה בכל מקום בעולם . יחסית במדבר סהרה מעל גמל העלתי תמונה לפייסבוק כך שמרבית האיזורים מכוסים היטב . 

הטיול ממרוקו היה בצורה מעגלית המון זמני נסיעה ,אוטובוס ממוזג ונוח וצריך להיות מוכנים להעביר זמן גם בנסיעה . 

לחיצה על המפה תגדיל את המפה 

רבאט - בכניסה הראשית של רבאט שדרות מוחמד החמישי נסיעה והגעה  לארמון המלוכה , הארמון בו מתגוררת משפחת המלוכה ברוב השנה, כמו גם מרכז העצבים של מרוקו, משרדי הממשלה, הפרלמנט וכו', 
יש לציין את השדרות היפות והניקיון של העיר כאשר התשתית התחבורתית אינה מביישת שום עיר באירופה.

     משם נסיעה  למוזוליאום של מוחמד החמישי את המבנה תכנן באופן מפתיע אדריכל קוריאני בשם "וו טואן" .
הבניה החלה ב1961 ועם מותו של מוחמד ה-5 והסתיימה ב 1967 , במקום ניתן לראות מיטב המלאכות המסורתיות של מרוקו עבודת העץ, השיש, בטיח ובברונזה

בכניסה ניתן לראות את שלושת הקברים של שני המלכים ובנו של מוחמד החמישי שמת במחלה 1983 ( אחיו של המלך חסן השני ). ברחבת מסגד חסן השני הרצופה עמודי שיש שתמכו את אולם התפילה שבנה אל מנצור ונחרבה ברעידת האדמה "לסבון " שארעה ב1755 , הכול נהרס פרט למינרט ( מסגד) שגובהו  50 מ' ושלא הושלם מעולם והיה למסגד הגדול עד לבניית הכותוביה  במראכש,

  

שם יצאנו אל קאסבת אלאודיה,המקום בו הוקם " הריבט" הראשון והמקורי מבצר מימי המווחאידון, בתוך הקאסבה ראינו את יופי הרחובות וניקיונם את השער היפה של הקאסבה שער אודאיה או באב אלקצבה,(קאסבה) סיירנו בתוך הקאסבה 

השקפנו על הים והחיבור לנהר בו רג'רג'. הסיום היה עם כוס תה ועוגיות לפינוק וזאת לאחר ביקור ב- Andalusian Gardens הגנים האנדלוסים . בגנים אלו מגוון רחב של פרחים ועצים חלקם נדירים . הדלתות עשויות מעבודות אמנות ועבודות עץ מיוחדת .  

 יום סיור מקיף בעיר פס-  מהחשובות והססגוניות בערי מרוקו, פס היא הבירה הדתית והתרבותית של מרוקו שנוסדה      במאה השמינית והייתה לבירת הממלכה ולעיר הראשונה  שקיבלה על עצמה את מרות האיסלם. ,











שמרה עד היום על צביונה העתיק והייחודי, עיר שהזמן עמד מלכת. פס שימשה משכן לקהילה יהודית  מפוארת רבת חשיבות ,עם בוקר נפגשנו עם המדריך המקומי " חפד " שסיפר לנו  בעברית רהוטה ,מעט על ההיסטוריה של פאס והיהודים, תוך כדי סיור פנוראמי ותצפית על המדינה.את סיורינו התחלנו במלח היהודי המשכנו לבית הכנסת איבן דאנן מהמאה ה17, ראינו את מקווה הטהרה שברצפת בית הכנסת.נכנסנו למדינה הגדולה מרשימה והשמורה ביותר בעולם ,בזכות החסות של אונסקו והנכונות לשמרה, 

 נכנסנו למדינה הגדולה והמרשימה ביותר בעולם והשמורה, בזכות החסות של אונסקו והנכונות לשמרה כאתר ארכיאולוגי, משם דרך קצרה במבוכים  והסמטאות משם המשכנו לבית הרמב"ם, 
משם ממשיכים לאיזור בעלי המלאכה , הקרמיקה, עיבודי המתכת, (קומקומים וכו'), רקמת המפות הקאפטנים ולסירחון של עיבוד העורות,( שלא היה לאור השיפוץ)

מואיז בן מימון 

תעשיית עורות בדים נעליים משגשגשת בעיר . למטה בתמונה ניתן לראות את בורות הצבעים בהם צובעים את העור
בצבעים שונים .
פס– איפראן– מידלט–  אראשידיה –   ארפוד.

יציאה לעיירת הקיט איפראן עיר קיט ושמורת טבע שבלב הרי האטלס התיכון העיר ההררית איפראן שבהרי האטלס, נמצאת בגובה 1,650 מ', משופעת במים ומעיינות ונחשבת ל"שוויץ של מרוקו".  איפראן  שנבנתה על ידי הצרפתים כאתר נופש, ועדיין מושכת אליה תיירים המתעניינים בציד, וחובבי סקי הגולשים באמישליפן ובג'בל חיברי. היא שוכנת בין יערות ארזים ואלונים, בתיה לבנים, גגות הבתים משופעים ברעפים אדומים ומוקפים בעצים ובגינות מהודרות. כבישיה רחבים ונטועים לאורכם שדרות עצים.

בכיכר הכניסה נמצא פסל האריה (סמלה של איפראן) המפורסם של האסיר הצרפתי, שמשקלו חמישה טון. 
בעיירה זו הקפה והעוגות היו מהמשובחות כולל כוס תה מסורתי בקור ששרר שם .
המשך נסיעה לעיר מידלת עיר התפוחים , חצינו את מידלט והמשכנו דרך מרחבי המדבר למפגש עם נוף  נאות המדבר עם הדקלים, הקסבות והכפרים בשולי הסהרה כשאנו נוסעים לאורך  וואדי " הזיז " הנותן חיים  לאזור ,לקראת ערב הגענו לנווה מדבר הגדול " הטאפיללת, נווה המדבר טפילאלת מהווה מעבר בין האטלס לסהרה. בהדרגה עוברים מנוף הררי נישא ומצוקי אל מדבר החול. בין השניים משתרע נוה מדבר עצום, שופע מים ודקלים, המהווה מקום משכנם של כפרים ועיירות. 

ובהמשך לעיר המחוז ארפוד. ארפוד היא עיירת מחוז הממוקמת 60 ק"מ דרומית מאלרשידיה. בדרך לארפוד הכל אדום: ההרים הבתים הבנויים מחומרים מקומיים, עולם אדום. הכביש עובר בתוך נאת תפילאלת, מוקף ביערות של עצי דקל. ארפוד היא כולה יצירה מתוכננת של הצרפתים, עיירה המשדרת הרבה רוגע, לא מעט בזכות בתיה היפים בעלי הגוון האדמדם. רחוב ראשי אחד חוצה אותה ורחובות אחרים מקבילים לו וניצבים לו.

עיירה משמשת מרכז מנהלי לכפרי התפילאלת ומשמשת בסיס נוח למטיילים בחולות מרזוגה. מגיעים אליה דרך נאת טפילאלת, בגבול הסהרה. ולמלון העשוי מקירות בוץ כיאה למדבר הסהרה ,

ארפוד– קניון הטודרה –  עמק הדאדס –  וארזאזאט.

השכמנו ליום ארוך ומרתק שתחילתו בסיור ג'יפים אל דיונת החול  הגדולה  במדבר הסהרה. כולנו עלינו על גבי גמלים אל הדיונה העליונה , זכינו לראות את השמש בזריחתה ואת המראות המדהימים של שלל צבעי הזריחה על דיונות חול הזהב , ,כמו כן,חוויה מרגשת עם מפגש מדבר סהרה,  וכמובן , ארוחת הבוקר המפתיעה כמובן איך לא  של רחל כמובן , שהשכימה קום כדי לפנק אותנו בארוחה מפנקת , תה חם, גבינות , ביצים ועוד מטעמים שעשו לנו את הבוקר הקר
אין ספק שהייתה זו חוויה בלתי נשכחת ומרגשת רכיבה לדיונה על גבי גמלים.
בדרך ניתן לראות תיירים הבאים להתגורר במדבר באוהלים אותנתיים כולל מחצלות וגמלים בחנייה .

נסיעה  לכיוון הקניון ועמק הטודרה המדהים ביופיו. המקום הוא תופעת טבע נדירה, שנוצרה כתוצאה מתהליכי הקימוט והשבירה של האטלס. בין צוקים הנישאים לגובה של כמאה מטר עובר נחל שרוחבו כחמישים מטר. 

                                        
הבתים משתלבים בנוף ונצמדים למצוקים, כאילו הם חלק מהצוקים. מעיינות זורמים בנחלים וצמחיה עם עצי דקל. המקום מרתק ומושך אליו מטפסי צוקים. ירידה במים הקרים של נהר הטודרה,

 נסיעה לאורכו של  עמק הדאדס המיוחד בצבעיו ובתופעות הגיאולוגיות שבו ובדרך הדאדס שנחשב  ליפה שבנחלי מרוקו. הוא מנקז את המים מרכסי האטלס הגבוהים, חותר עמוק לתוך שכבות של סלעים וולקניים, סלעי גיר ואבן חול ויצר נוף מצוקי מדהים ביופיו. בחורף ובאביב ניזון הנחל ממי הפשרת השלגים ומהגשמים ואוסף אל תוכו מי מעיינות הנובעים לאורך האפיק. 

וארזאזאט – מרקש

יציאה לקאסבת עשיית הסרטים ,ניתן  לראות את הניגודים שנוצרים מנופים וטבע,  כניסה מיוחדת למקום מהמם " עיט בן חאדו" עיט בן חאדו (עיט: שבט, משפחה. שמות מקומות רבים במרוקו מתחילים במילה הזאת) היא קאסבה מרתקת ומקור משיכה לתיירים רבים.סרטים רבים צולמו במקום " גלדיאטור", לורנס איש ערב" אינדיאנה ג'ונס" קליאופטרה ועוד רבים,הקסבה נמצאת במרחק 32 ק"מ מווארזאזאת ליד הכביש המוביל למרקש על הדרך הקדומה, 

דרך תלוואת לדרום. במאה ה-11 נבנתה על הר גבוה כמצודה, שהשקיפה ושלטה על וואדי מלח שזרם מתחתיה. במאה ה-16 נוספו מבנים מסביב למצודה והתפתחה הקאסבה, הנחשבת למרשימה ביותר במרוקו. ארגון אונסק"ו הכריז עליה כעל אתר שמור. בבית המלון המפואר  berbere palace כל האולמות בסגנון עולם הסרטים . פוסטרים מקשטים את הלובי והכניסה לאוירת הסרטים בעיר מורגשת היטב .

בתעשיית הסרטים  בהוליווד, גילו את המקום בתור מכרה זהב, אתר מרשים לצילומים במקום, בהם "עשרת הדיברות", "לורנס איש ערב" ו"גלדיאטור המסגד של הקאסבה בנוי, ככל בתי המקום, מבוץ, והוא ללא מינרט. 

בהאמאם המקומי מסביר: מינרט אינו חובה באסלאם. הוא נחוץ רק במקומות גדולים ולתפארת המקום. בעיר הגדולה המאזינים כבר משתמשים ברמקולים ובהקלטות. אצלנו, אומר האמאם, מקום קטן. אני קורא לתפילה בקולי הטבעי. כך טוב יותר ונכון יותר. ליד המסגד בית ספר קוראני לילדי הקאסבה.

יהודים חיו לצד המוסלמים בקאסבה שנים רבות, ויש בה אזור המוגדר עדיין בתור מלאח. התושבים יודעים להצביע על בית הכנסת, הנמצא עכשיו בתהליך של שיפוץ. מול בית הכנסת נמצא בית החזן. עבדול הזקן אומר: לחזן קראו חכם מאיר ולאשתו קראו חנה.

מרקש.

את הערב התחלנו בכיכר ג'מעה אל פנה . כיכר ענקית וצבעונית המושכת אליהם מליוני תיירים בכל שנה .על הכיכר נרחיב בהמשך .

את היום  הקדשנו לסיור באתרי עיר האדומה מרקש  בשל הגוון האדום והחום בו צבועים רבים מבתיה , עשירה בהיסטוריה אשר שמה יצא למרחקים בזכות מקומה המיוחד ואופייה יוצא הדופן. העיר שוכנת לרגלי האטלס הגבוה ונבנתה במאה ה- 11 ומשלבת למעשה את ההיסטוריה של מרוקו, העיר החדשה והעיר העתיקה מעניקים לה את הצביון הייחודי. 

אתריה המפורסמים ושוקיה המיוחדים נותנים לעיר את האווירה המיוחדת. התחלנו את סיורינו בגני מנרה  את גני אל מנרה נטע במאה ה-12 הסולטן סידי מוחמד אבן עבד רחמן, שהוסיף להם ביתן. בריכת המים משמשת לתחרויות שחיה לחיילי המלך, וכן כמאגר השקיה לעצי הזית שמסביבה.

המשכנו בדרכינו לכותוביה מסגד כותוביה, מתקופת תור הזהב של השליטים המורים, נחשב לאחת מיצירות הפאר של התקופה. המסגד נישא לגובה 77 מטר, ונצפה מכל מקום בעיר וממרחק קילומטרים רבים מחוצה לה. הוא הראשון מבין שלושה צריחים שבנו במאה ה-12 שליטי שושלת המואחדון שרצו לבטא בהם את עוצמתו ותפארתו של שלטונם. הצריח השני הוא הח'ירלדה שבסביליה והשלישי הוא מגדל חסן ברבאט.

את בניית הכותוביה החל בשנת 1158 עבד אלמומין. הוא בנה אותו על חורבותיו של מסגד קודם, שנהרס עוד בטרם הושלמה בנייתו, משום שלא חישבו כהלכה את מקום המחרב, היא גומחת התפילה הפונה בכיוון למכה. נכדו, אבו יוסוף יעקוב אלמנצור השלים את המלאכה בשנת 1190. הכותוביה היא אחד המסגדים הגדולים ביותר בצפון אפריקה ויכול להכיל יותר מ-20 אלף מתפללים. שמו ניתן לו על שום ירידי הספרים שנערכו סביבו (כותוב - ספרים). מראש הצריח קרא המואזין למאמינים חמש פעמים ביום, ועבור החרשים הונף דגל. לצורך זה הוקם תורן מיוחד על ראש הכותוביה. כמוהו יש תרנים מיוחדים לדגלים בראש כל המסגדים במרוקו. התורן פונה גם הוא לכיוון מכה. כל צד בצריח המרובע מקושט בעיטורים שונים, והוא שימש דגם לכל שאר המסגדים שנבנו במרוקו. בראש הצריח בוהקים שלושה כדורי מתכת מוזהבים. הכדור התחתון, הגדול מכולם, מלא באדמה, שממנה באים ואליה חוזרים. הכדור האמצעי, הבינוני, מלא בקמח המסמל את קיום האדם, כי ללא לחם אין חיים. הכדור השלישי, העליון והקטן מכולם מלא במלח כאחד היסודות לקיום האדם והוא בא להזכיר לנו כי נחוצים גם טעם ותבלין לחיים.
מעל כל הכדורים, ובניגוד לשאר המסגדים במרוקו, המעוטרים בשלושה כדורים בלבד, מתנוססת דמעת זהב. מסורות שונות בדבר הדמעה נפוצות במרקש. יש אומרים כי היפה בנשים של הווזיר נחשדה בבגידה שדינה מוות. היא פדתה את חייה בזהב שהיה ברשותה וזה הותך לדמעת זהב. ויש אומרים שאשת הסולטאן אלמנצור לא התאפקה ושברה את צום הרמדאן שעות מספר לפני סיומו. כדי לכפר על מעשיה, התיכה את תכשיטי הזהב שהיו לה לדמעת זהב. כך או כך, הכותוביה יוצא דופן מכל מסגדי מרוקו בכך שבראשו ארבעה כדורים, לעומת שלושה בכל שאר המסגדים.רק מוסלמים רשאים להיכנס אליו, יתר המבקרים יכולים להתרשם מחיצוניותו בלבד

לארמון אלבהייה הדרך קצרה הארמון נבנה על ידי וזיר הסולטאן, סי אחמד בן מוסא, או בשמו המקוצר "בא אחמד" בשנת 1894. הווזיר היה איש ערמומי ואכזר, עבד שחור שעלה לגדולה ושלט ברחבי מרקש. כאשר מת המלך מולאי חסן, שמר בסוד את דבר מותו, עד להכתרתו של יורש העצר עבד אלעזיז בן ה-12. בא אחמד שלט למעשה, בעוד הילד משמש לו כסות עיניים. לאחר שהתעשר, התחיל לבנות לעצמו ארמון. בניית הארמון נמשכה 10 שנים. באהייה הייתה האישה המועדפת עליו בין ארבע נשותיו, הייתה יפה ואהובה וגם העניקה לו בן בכור, ולכן קרא לארמון על שמה. בארמון 28 אגפים, 24 לפילגשים וארבעה לנשים הרשמיות. מספרים כי בא אחמד נהג לתנות אהבים מול נגנים עיוורים, וגם דאג לסרס את כל הגברים ששירתו בארמונו. הפילגשים הסתובבו בחצר רחבת הידיים והורשו רק להציץ בנעשה בגן הסמוך מעד לסורגי חלונותיהן, כחיות בכלוב של זהב.

במרכז הארמון חצר יפהפיה עם פרחים, עצי פרי ומזרקות. שער הכניסה הגדול עשוי עץ, וקבוע בתוך החומה האדומה. הקירות, התקרות, והרצפה מקושטים בפסיפס מרוקאי טיפוסי. הארמון משופע בגנים פנימיים יפים, מזרקות, 

חדרים מרוצפי שיש, עבודות אומנות וגילופי עץ מדהימים, אולמות מקושטים בצבעים מרהיבים. התקרות עשויות מעץ ארז. לכל אגף תקרה מיוחדת מעוצבת וצבועה בצבעים שנרקחו מחומרים טבעיים. הסגנון הוא אנדלוסי-מורי. בתקופת החסות הצרפתית התגורר בארמון המושל הצרפתי, ובאביב אירחה המשפחה המלכותית את נכבדי האזור. הארמון ריק מרהיטים, אך גם כך הוא מרשים.

לא הרחק נמצא "מלח" היהודי ובית הכנסת "אלעזמה" המנודים בית הכנסת העתיק של מגורשי ספרד.
בסמוך ניתן למצוא חנויות תבלינים ממיטב התוצרת במרוקו .

כיכר ג'אמע אל פנא
הכיכר המפורסמת " ג'אמע אל פנא ", כיכר ענקית צבעונית ומלאת חיים שמה יצא בעולם כולו, והיא משקפת יותר מכל את אמנות הרחוב במיטבה. מאות מוזיקאים, נגנים, מאלפי קופים ונחשים, מספרי סיפורים, דוכני תפוזים טריים ושוק אוכל, שמביא את הבשורה שכל המטבחים יצאו לרגע מהבתים, כדי להגיש תבשילים במחיר של עד שני דולר לארוחה משביעה.

הכיכר הגדולה היא לב לבה של מרקש, וממנה יוצאים אל מבוכי השווקים ואל גילדות בעלי המלאכה.

בשעות הבוקר הכיכר שקטה יחסית והיא מהווה מעין שוק. יש בה מעגל גדול של דוכנים לסחיטת מיץ תפוזים, ודוכנים למכירת תמרים ושאר פירות יבשים. בשולי הכיכר יושבות רוכלות ומוכרות כובעים סרוגים. המופעים העושים את הכיכר לשם דבר מתחילים בעיקרם רק בשעות הערב המאוחרות, כשהכיכר מוארת ברובה. אז נפתחים החיים הסואנים באמת. במרכז הכיכר אוסף של מסעדות עממיות, דוכנים דוכנים המכינים שפודים, אורז, צ'יפס וסלטים. ליד כל דוכן שולחנות ארוכים ופשוטים שלצידם ספסלים ארוכים. כל בעל דוכן אוכל מושך את התיירים לצדו בהבטחות תפריטים, אבל למעשה כולם מכינים בדיוק אותם מאכלים, וגם המחירים זהים. סביב מרכז המסעדות עומדות עגלות המיץ והפירות היבשים.

במעגל החיצוני יותר, בפינות שהתאורה בהם די קלושה, מתרחשים המופעים, או כמו שהם קוראים לזה: הספקטקל. השקטים יחסית הם הקוראות בקלפים, המנחשות את העתיד. הן יושבות וכמעט אין התקהלות על ידן. שקטים יחסית הם גם הדוכנים של רופאי האליל, עוקרי השיניים, ושאר מרפאים. אבל מופעי הלוליינות, הלהטוטנים והאקרובטים, משביעי הנחשים, הנגנים והרקדנים - זה כבר עניין אחר. סביבם מתקהל מעגל צפוף של צופים. רובם מקומיים, הנהנים מכל להטוט ומכל בדיחה ומרבים בקריאות שמחה ועידוד. המעגלים כל כך צפופים עד שאין כמעט אפשרות להגיע ולראות משהו.

כל המבקרים מספרים בשבחה של הכיכר המיוחדת הזאת, ועד כמה הם מוקסמים ממנה. הערת אזהרה -הכיכר הזאת מפיצה סביבה גם אווירה של עוינות ואפילו של אלימות ותוקפנות. אוספי התרומות של מופעי הלוליינות ניגשים אל התיירים, בעיר אם הם בודדים ולא בקבוצות, ותובעים מהם כסף על "הספקטקל". אל הקהל המקומי אינם ניגשים, אלא רק אל התיירים. התביעה היא כמעט אלימה, וגם רואים מקרים של כמעט אלימות נגד תיירים. אז יש גם פנים כאלה לכיכר המופלאה הזאת.

פנטזיה במרקש אצל עלי
המקום שמסכם את החויה המרוקאית אמנם תיירותי אבל בהחלט מהווה חוויה לשוהים במרוקו . בכל יום יש אלפי תיירים ומקומיים המגיעים למקום זה . במקום של עלי הוא מקום עננקק כבר בכניסה מקבלים אותנו במוסיקה אותנטית עם תצוגה של מיטב המסורת המרוקאית , הלבוש , המנהגים וכלי ההגשה . מיד לאחר הכניסה מגיעים לתצוגת תכלית של להקות , מקהלות , חבורות מחול המחלוקת לפי איזור גאוגרפי . כל מוסיקה מושפעת מהאיזור הגאוגרפי וכמובן גם התלבושות . כל להקה מנגנת במקצבים שלה ושלל הצלילים הבוקעים הם מגוונים .
בדרך לאחד האוהלים הגדולים נערכת ארוחת ערב כמיטב המסורת המרוקאית בכלי הגשה המספיקים לעשרה סועדים סביב השולחנות . ולאחר מכן מתקיים המופע המרכזי . אכן חויה תיירותית אבל ערב מהנה מהפוקלור המרוקאי .

                                       

8 מרקש – קזה – תל אביב

העיר מרקש ביום נהדרת ליום אחרון ניתן ללכת קצת לקניות והשלמות מקומות שחסרים. יציאה לכיוון קזבלנקה  עברנו בכיכר מוחמד החמישי, המסגד הגדול, מסגד חסן השני המסגד הגדול בעולם שניבנה על המים  כדי לקיים את הכתוב בקוראן:"כס מלכותו של אללה על פני המים".

המסגד נחשב לאחד המונומנטים הגדולים בעולם, משתרע על שטח של 100 דונם, המסגד יכול להכיל 80 אלף איש ואישה כולל הרחבה שבכניסה  . בניית המסגד הצריכה 25 אלף ידיים עובדות, 10 אלף אומנים שעבדו כשש שנים, בניית המסגד עלתה הון תועפות שבאו מתרומות וממס גולגולת שהוטלו על כול אזרחי מרוקו כולל היהודים, רוב החומרים של הבניה הובאו ממחוזות שונים של מרוקו . לעוד קניות למי שהיה מעוניין יש את הקניון הגדול  ל"מול מרוק " .
נקודה אישית אחי זכר כי במקום הייתה בריכה שהיינו קטנים לקחו אותנו ההורים לבריכה שממוקמת בדיוק באותו איזור .

לסיכום אין ספק שהצלחת הטיול הייתה בזכות רחל שמומחית למרוקו מאופיר תורס והמדריך המדהים , המצחיק ובעל היידע שחלקו נכתב כאן בבלוג הוא יוסי ממן . חברי הקבוצה הנהדרים  שהיו מגובשים . בקיצור מומלץ מאוד חויה עננקית .